עלילות הגורו מורארי באפו במערת צדקיהו

סיורים בירושלים עם ישי שביט - מערת צדקיהו

מספר מטרים בודדים ממזרח לשער שכם, מחוץ לחומת העיר העתיקה, ישנה דלת ירוקה וקטנה. הניצב אל מול הדלת לא יכול לנחש אפילו מה ממתין מעברה השני. מעבר בדלת זו מוביל אל אולם תת קרקעי עצום בגודלו – 300 מטר אורכו ו-100 מטר רוחבו. המדובר במחצבה תת-קרקעית ענקית אשר שימשה את בנאי ירושלים בתקופת הבית השני. על-פי השמועה הייתה מערה זו גם המחצבה ממנה לקח שלמה המלך את האבנים על-מנת לבנות את בית המקדש הראשון. מסורות רבות הודבקו למערה וסיפורים רבים נקשרו בשמה. ילדי ירושלים יודעים לספר כי זהו המקום בו נבלעו קורח ועדתו לאחר שהאדמה פצתה את פיה ובלעה אותם, אך המסורת החשובה ביותר עוסקת במלך צדקיהו.
צדקיהו היה אחרון מלכי יהודה. על פי הכתוב בספר ירמיהו פרק נ"ב ניסה מלך זה להמלט מעירו הנצורה ירושלים. הוא הצליח לברוח דרך מקום בירושלים בשם 'בין החומותיים' אך החיילים הכשדים עלו על עקבותיו ותפסו אותו בערבות יריחו. צדקיהו הובל לשבי בבבל וזאת לאחר שילדיו הומתו אל מול עיניו והוא עוור. את שארית ימיו עשה המלך המסכן בנכר. נשאלת השאלה כיצד הגיע המלך צדקיהו מבין החומתיים בירושלים אל ערבות יריחו וזאת כשכל צבא בבל צר על העיר? ואם כבר הצליח המלך לברוח מהעיר כיצד עלו הכשדים על עקבותיו? על זאת ירמיהו איננו מספר, אך רש"י, מי אם לא הוא, מספק לנו את התשובה: "מערה הייתה לו מביתו עד ערבות יריחו ויצא דרך המערה. מה עשה הקב"ה? – הביא צבי אחד לפני חיל כשדים, והולך לפניהם על גג המערה, והם רודפים אותו. וכשיצא צדקיהו מן המערה בערבות יריחו ראוהו יוצא ותפשוהו". את הסוף כבר ניתן לנחש – המסורת קושרת בין המערה "שלנו" לצדקיהו המלך ומכאן שם המערה 'מערת צדקיהו'. בלב המערה ישנו אפילו מעיין קטן שמימיו הם לא פחות ולא יותר מאשר דמעותיו של אותו מלך שצפה במות ילדיו ובחורבן עירו.
ברבות השנים נסתם פתחה היחיד של המערה ע"י סולטאן סולימאן שחשש בשעת בניית החומות כי היא יכולה להוות נקודת תורפה בשעת מצור. השמועות על קיומה של מערה ענקית מתחת לרובע המוסלמי היו נפוצות בירושלים אך היא התגלתה שוב רק בשנות ה-50 של המאה ה-19 על ידי ג'ימס ברקלי. אותו רופא וחוקר המקרא יצא ערב ירושלמי אחד לטייל עם כלבו מחוץ לחומות ירושלים, לפתע נעלם הכלב והתגלה רק לאחר זמן רב כשהוא נובח בחוזקה מתוך בור המוביל אל מעבה האדמה. ברקלי ואנשיו היו הראשונים ללכת בעקבותיו של הכלב וכך גילו מחדש את מערת צדקיהו. בעקבותיהם הגיעו הבונים החופשיים שראו במקום את את מחצבתו של שלמה המלך, הבנאי החופשי הראשון ולכן קיימו (ועודם מקיימים) את פגישותיהם החשאיות במקום זה.
בשנים האחרונות הוסדר הביקור במערת צדקיהו והמקום הפך נגיש לכל. כמדריך יוצא לי לא פעם להביא מטיילים למקום. כך היה גם ביום חם אחד בחודש מאי במהלך סיור בירושלים העתיקה בו חיפשנו מפלט מהשמש. עוד לפני שנכנסנו סיפרתי למטיילים על המסורות השונות אך שום דבר לא הכין אותנו להפתעה שפקדה אותנו ישר בכניסה. המערה כולה הייתה מלאה ברמקולים מהם בקעה שירה הודית עדינה ויפה. חשבתי לתומי כי מדובר בשדרוג תיירותי שמטרתו להנעים את זמנם של המבקרים במקום, אך האמת התגלתה לי כשהגענו לאולם הגדול שבמרכז המערה. המקום היה מלא מפה לפה במאות אם לא אלפי הודים ולמולם, על במה מאולתרת כשדמותו של האל ההינדי הנומן ברקע, ישב לו הגורו מורארי באפו ודקלם בהינדי את מעללי ראמה, סיטה והקוף הנומן בלנקה, כפי שהם מתוארים באפוס ההינדי ראמאיאנה.

סיורים בירושלים עם ישי שביט - מורארי באפו במערת צדקיהו

מורארי באפו הוא גורו ידוע בהודו. הוא התפרסם כמטיף המנהל טקסי קריאה ופרשנות מיוחדים של כתבי הקודש ההינדים. אירוע מסוג זה של הקראה ודרישה בראמאיאנה אורך כתשעה עד עשרה ימים. הקריאה והדרשה מלווים בנגינת ראגות (סולמות ומקצבים הודיים עתיקים ומיוחדים) בכלי נגינה הודים מסורתיים ואלו הם הקולות ששמענו עם הכנסנו למערה. מורארי באפו מתגורר בכפר קטן בשם טאלגאג'רדה שבמחוז בהאוונגאר שבמדינת גוג'אראט, הודו. מבסיסו זה הוא יוצא לכל רחבי העולם על-מנת להעביר את אותן דרשות פופולאריות בנות תשעה ימים. עד היום הוא העביר למעלה מ-700 אירועים כאלו בכל רחבי העולם, בים, ביבשה ואפילו באוויר. את הדרשות פוקדים המוני אדם, לפעמים כמה אלפים, לפעמים יותר ממיליון איש…

סיורים בירושלים עם ישי שביט - מורארי באפו במערת צדקיהו

מסתבר כי זו לו הפעם הראשונה, לגורו מורארי באפו בישראל. באתר האינטרנט שלו הוא כתב כי ירושלים היא דוגמא לעיר קטנה בה בני כל הדתות למדו לחיות יחדיו מבלי להתפשר על אמונתם. חסידיו של הגורו איתם דיברנו הדגישו את החמלה, האהבה והפיוס לה מטיף רבם ומכאן, לדבריהם, מובן מאליו כי ירושלים היא אתר לגיטימי לטקס מסוג זה – בבחינת מסר לעולם כולו.סיורים בירושלים עם ישי שביט - מורארי באפו במערת צדקיהו
הסיטאר ניגן, הגורו הוביל את הטקס, הקהל הנרגש בלע כל שנייה בשקט מכובד ואני המשכתי עם הסיור אל תוך מעבה האדמה. כשחזרנו לאולם המרכזי של המערה לאחר כחצי שעה דומה כי כלום לא השתנה – הגורו ישב באותה תנוחה וכך גם קהל שומעיו. איש לא מיהר, כולם באו למערה זו על מנת למצוא, כך חשבתי, את הדרך אל תוך ליבה של ירושלים. מאוחר יותר הרהרתי בדבר. האם יכול להיות כי הגורו מורארי באפו הפך את מערת צדקיהו ממערה שדרכה ברחו מירושלים למערה המהווה דרך אל ליבה של העיר? האם הוא הפך את האתר המסמל את ימי החורבן לאתר המסמל את בניין? האם מאבני המערה ממנה נבנתה ירושלים לפני כאלפיים שנה בונה הגורו את הגשר בין לבבות אוהבי ירושלים כולה? האם לזה הוא התכוון או שמא זה הדמיון הפרוע שלי? לירושלים הפתרונות.

קטע וידאו קצר שציךמתי במקום

בחזרה לעמוד הבית – סיורים בירושלים עם ישי שביט

נשלח ב מיומנו של מורה דרך עם התגית: , , , , , , , , , , , , , , ,

איפה הייתי היום